התפתחה מהתחלות צנועות שניתן לייחס לפורום דיון אינטרנטי צנוע בסביבות 2007, קרן SCP עברה דרך ארוכה ב-15 השנים האחרונות. ובמהלך הזמן הזה היו לו הרבה מעריצים.
לא קשה להבין מדוע לקונספט כה מפתה כמו זה יש אריכות ימים כה מדהימה. אחרי הכל, הרעיון של ארגון סודי שמוטל עליו לשמור את הבלתי מוסבר במנעול ומפתח הוא קרקע פורייה לכל מיני סיפורים מדהימים.
צריך רק לצלול לתוך היקום הזה, ולפני שתפתחו מזנון של אגדות אורבניות מטורפות, שכל אחת מהן יותר יצירתית מהקודמת. בין היתר, יש רופאי מגיפה אלמוות (שמסוגל להרוג במגע עור בלבד), שמשות חלונות אטומות שאפשר לכתוב עליהן כדי לתקשר עם עולמות מקבילים, ומכשירי חשמל ביתיים שאיכשהו גורמים לך להתייחס אליהם בגוף ראשון.
לא רק שהרעיונות האפלים הללו נוגדים את סיווג הז'אנר (חלקם מסתורין, אחרים אימה ואפילו קומדיה), אלא שהם חורגים מהמדיום. אם אתה מעוניין לרדת בבור הארנב המוזר של SCP, אז אתה כבר לא מוגבל רק למילה הכתובה, שכן המיתולוגיה התגלמה בהקלטות אודיו, משחקי וידאו, אמנות מעריצים, קטעי יוטיוב, ולאחרונה , סרטוני TikTok ויראליים.
בקיצור, בעוד היקום של SCP התחיל כעוד משחה מפחידה של ווגואה, עם השנים הוא התפתח למשהו הרבה יותר. מה שהיה פעם רק קומץ של משתמשי 4chan שפרסמו סיפורים מוזרים ודוחות מדע מזויפים לשם השעשוע שלהם הפך מאז לתופעת כת אמיתית.
בפרויקט מעורבים מאות ומאות אנשים מוכשרים ומהווה דוגמה מוחלטת ל"פרויקט שיתופי פנטסטי". בוויקי הייעודי יש מחברים רב לשוניים מוכשרים בצורה מעוררת קנאה, מנחי בקרת איכות ערניים, צוות מורשה חרוץ ותמיכה אינטנסיבית שנמצאת בדרך כלל רק בחפצי האמנות הקדושים ביותר של תרבות הפופ.
עם זאת, דבר אחד שחסר ל-SCP הוא תחושה כוללת של המשכיות. במקום קאנון אחד שיש לדבוק בו בקפדנות, ההיסטוריה נמצאת בתנופה מתמדת, וניתן להתעלם לחלוטין מפרטים קיימים (או אפילו לסתור על הסף) בהתאם לגחמה של המחבר. במילים של המדריך למתחילים של ויקי, "כל עוד הסיפור מעניין, החופש שלך [כאן] הוא כמעט בלתי מוגבל." לדוגמה, באיטרציות מסוימות קרן SCP נוצרה בשנות ה-1960, בעוד שבאחרות פעילותה מתוארכת למאה ה-19.
למרות שזה עשוי להיות שחרור עבור חלק מהיוצרים, זה מציב אתגר ייחודי עבור אלה שמנסים להתאים באופן מקיף IP מסורבל. אחרי הכל, איך אתה באמת יכול לייצג משהו אם הוא כבר מקוטע וגדוש בחוסר עקביות? מאיפה בכלל מתחילים?
המפתחים של Game Zoo Studio מצאו פתרון אלגנטי לבעיה זו במשחק הבכורה שלהם SCP: Secret Files, ויצרו, למעשה, את המקבילה למשחקי הווידאו של Creepshow. המהדורה החדשה של המשחק אוספת את המושגים הטובים ביותר מהוויקי ולאחר מכן משלבת אותם לאנתולוגיה ייחודית, שלכל פרק יש דמויות משלו, סגנון אמנות, פקדים ומכניקת משחק משלו.
במשחק אתה משחק בתור בוגר MIT בשם קארל, שנשכר על ידי מחלקת הארכיון של הקרן. כמובן שתהליך הגיוס לא היה בדיוק קונבנציונלי, כך שאתה לא יודע כמעט כלום על העבודה עד שהיום הראשון שלך מגיע. כל מה שאמרו לך זה שאתה צריך להקשיב היטב לממונים עליך ושחובה לא לקחת סיכונים מטופשים.
כשאתה מגיע לעבודה שלך מ-9 עד 5, אתה מגיע למבוא הכי גרוע בעולם. יש יותר מדי דגלים אדומים לרשימה, אבל בקרוב אתה מקבל את התחושה שממילא משאבי אנוש הוא לא הדאגה העיקרית של הקרן.
עוד לפני הפסקת הצהריים הראשונה שלך, כבר עברת תדריך היכרות מעורפל להפליא, קיבלת את פניך בגסות על ידי ההנהלה הבכירה, עמיתים לעגו לך, ולמדת שמוות מייסר הוא רק סיכון מקובל בסביבת עבודה מסוכנת זו. הדבר הכי מתסכל הוא שאתה גם צריך להשלים עם מעריץ מגונה של ריק ומורטי שמתייחס כל הזמן לסדרה הזו בצ'אט הקבוצתי שלך.
בכל הנוגע לחובותיך כארכיונאי SCP, התפקיד שלך הוא לעיין במסמכים שנכתבו (דוחות תקריות הקרן) ולקפל אותם בצורה מסודרת למקומם. ברגע שנכנסים לקצב של העבודה האדמיניסטרטיבית הזו, מסתבר שזה מיני-משחק מהנה למדי. במובן שחוזר על עצמו ושגרתי.
עם זאת, חלק מהארכיונים דורשים לימוד זהיר יותר: הם מכילים קבצי וידאו או הקלטות אודיו שעליכם לעבד. זה המקום שבו המשחק האמיתי נכנס לתמונה, שכן התעמקות במקרים הספציפיים האלה היא מה שמאפשר לך להרגיש את בשרו של SCP: Secret Files.
יש רק חמישה "פרקים" במשחק בהשקה - אבל יש מקום להרחבה אם יש מספיק תיאבון - ולכולם יש משהו ייחודי להציע. לדוגמה, האחד הוא אימה FPS ישירה (אם כי מטרידה) דמוית אמנזיה, בעוד שהשני הוא שילוב מוזר של רומן ויזואלי ופעולת קצב.
כפי שבלתי נמנע באנתולוגיות, יש עליות ומורדות, אבל בעצם האיכות נשארת זהה לאורך כל הדרך. זה גם עוזר שהכל קורה בקצב מהיר, מה שאומר שאם יש קטעים משעממים, הם לפחות קצרי מועד.
במובן זה, כל פרק של Secret Files יכול להסתיים תוך פחות משעה, והמפתחים מוסיפים כל הזמן אלמנטים חדשים כדי לשמור אותך על האצבעות. רגע אחד תיסעו במשאית דרך שממה שוממה, תאסוף פסולת שמתממשת יש מאין, וברגע הבא תתחמק בחשאי מיצור מרושע במבוך של מעריצים או תשתמש ביכולות פסיכו-קינטיות כדי לזרוק מכוניות מסביב. מתקן סודי.
המגוון העצום של אינטראקציות המוצגות (שחלקן מופיעות פעם אחת בלבד ולעולם אינן בשימוש שוב) מבטיח שחווית המשחק תהיה תמיד רעננה. אתה תמיד סקרן לראות איזה מכניקה בלתי צפויה יש מעבר לפינה הבאה, ויש כאן כמה הפתעות מהנות ופראיות. לעזאזל, יש אפילו רגע שבו המשחק הופך לשבט Flappy Bird למשך כ-20 שניות, וזה הגיוני לחלוטין בהקשר של הנרטיב.
מהבחינה הזו, SCP: Secret Files מגלם בצורה מושלמת את האקלקטיות של חומר המקור שלו, תוך התנגדות לחוכמה המקובלת לפיה לסיפורים צריך להיות סגנון או ז'אנר קוהרנטיים. מצד שני, לגישת ה"הכל" הזו יכולה להיות השפעה לא מכוונת של גרימת צליפת שוט.
לדוגמה, יש רגע באחד מהפרקים המוקדמים שבו אתה צריך ללכת בחדר קודר עמוס בגופות תלויות (באנימציה מציאותית). זוהי תמונה מצמררת באמת, ועיצוב הסאונד המבשר רעות הופך אותה לעוד יותר מטרידה. ואז, פחות מ-20 דקות לאחר מכן, אתה מועבר לפתע לעולם אגדות בהיר ואדיב (עשוי באסתטיקה יפה של צבעי מים) שבו אתה נאלץ לשחק תופסת עם דרקון אוריגמי ידידותי. די לומר ששתי הנקודות הללו אינן הולכות ביחד.
הבעיה היא לא כל כך שהרמות הלא תואמות הללו נמצאות באותה אנתולוגיה, אלא שהן כמעט אינן מופרדות זו מזו. ביצירת אמנות, אתה יכול לעבור בהצלחה מגוונים כהים לבהירים, אבל Game Zoo Studio היה צריך לחשוב יותר על רצפים מביכים של אירועים ומעברים מביכים. כי כמו שזה נראה, הקפיצה הדרמטית בין פרק 2 לפרק 3 נראית סכיזופרנית על גבול.
מלבד יושרה, הפרקים האישיים של SCP: Secret Files הם להיט, וכולם מוצאים דרכים מעניינות לספר את הסיפורים שלהם. "טרגדיית המלך התלוי" הוא סרט אימה אפקטיבי לרסיסים (במיוחד אם אתה סובל מאוטופוביה), "הנה היו דרקונים" תופס את הלב, מאלץ אותך לפתח באופן אורגני קשר עם החיה הטיטולרית, ו"זכור מי אתה "מדמיין מסע לתוך מוחו של מישהו אחר, ומאלץ אותך להשלים סדרה של חידות מגוונות.
מבין כל המשחקים האלה, אולי, בולט "התקשרות לא ידועה". סיפור דמדומים מקאברי זה, דמוי אזור הדמדומים, שם אותך בנעליו של נידון למוות שהפך לשפן ניסיונות אומלל בניסוי של הקרן. מדי בוקר, האיש האומלל הזה מתעורר בחדר מגורים צפוף, אוכל בוצה סינתטית שנמסרה לו באמצעות מצנח, ונאלץ לעבור סדרה של בדיקות פסיכולוגיות מעצבנות. עם זה, הוא משלים את שגרת יומו ביציאה לשממה העקרה כדי להעביר אשפה למשרפה הקרובה, מבלי שנאמר לו מדוע הוא עושה את כל זה.
קשה שלא להתרגש כשאתה מקלף לאט את שכבות התעלומה המסקרנת הזו ומתקרבים לתורו של השטן. בינתיים, הגרפיקה בצל צל נותנת לפרק מעט ניצוץ ויזואלי, והמפתחים משתמשים בחוכמה בשפת משחקי וידאו כדי לגרום לך להזדהות עם הדמות שלך מבלי להסתמך על דיאלוג חושפני. גם אם Unknown Calls היו נפרדים מהאנטולוגיה הכללית ונמכרות בנפרד, זה עדיין יהיה שווה לשחק בתור קטע עצמאי של מדע בדיוני מוזר.
עם זאת, זה חלק מחבילה גדולה יותר שמובטחת לרצות גם מתחילים וגם מעריצי SCP כאחד. אם כבר מדברים על זה, למשחק יש טונות של התייחסויות פנימיות וביצי פסחא חמודות - כולל גלגול מפואר של נבל מסוים - אז ברור של-Game Zoo היה אכפת מאוד מהסיפור שהם עיבדו.
זוהי עבודת אהבה ברורה הלוכדת בצורה מושלמת את רוח החומר המקורי. זה לא עניין של מה בכך, בהתחשב במידת הבלתי מתפשרת של החומר המקורי.
