אם אתם מחפשים ביקורת סרטים הארדקור של מארלו, הגעתם למקום הנכון. מארלו הוא עיבוד לרומן המורשה של ג'ון באנוויל משנת 2014 בלונד בלאק אייד, הממשיך את סיפורו של הבלש הפרטי של ריימונד צ'נדלר פיליפ מארלו. את הסרט ביים ניל ג'ורדן ונכתב על ידי וויליאם מונהאן. למרות אלמנטים מבטיחים, הסרט לא הצליח לרתק והוא ניאו-נואר שטוח ומשעמם עם מעט מאוד מה להציע.
חצי תעלומה עם נרטיב חלש
מתרחש בעיר ביי ב-1939, מארלו (בגילומו של ליאם ניסן) פונה על ידי קלייר קוונדיש (דיאן קרוגר), יורשת בחיפוש אחר אהובה הנעדר ניקו פיטרסון (פרנסואה ארנו), יצרן אביזרי אולפן קולנוע. מארלו נכנס לעניינים, אבל כשהוא צולל לתוך התעלומה, הוא מבין שהכל הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה. עם זאת, הגילויים בסוף נשמעו משעממים, והעלילה ומערכות היחסים של הדמויות מצדיקות מעט את הגלילה של כמעט שעתיים של הסרט.
דמויות חד מימדיות עם דיאלוג מביך
סקירת הסרט של מארלו כנראה הייתה צריכה להתחיל עם הדמויות. הדמויות עצמן הן חד מימדיות, והשחקנים נאלצים להתמודד עם דיאלוג מגושם שלעתים קרובות הופך את ההגשה שלהם לנוקשה. קרוגר משתדלת, אבל משהו חסר בפאם פאטאל שלה, והתסריט לדמות שלה לא עוזר בכלל. ניסן מציג את מארלו כאילו הבלש הפרטי פשוט סיים עם הכל, מה שגורם לתהות אם ניסן מרגיש אותו הדבר.
חיקוי חיוור של סרטי ניאו-נואר אחרים
מארלו אולי ניאו-נואר, אבל קשה שלא לחשוב על זה כחיקוי חיוור של סרטים אחרים ומצליחים יותר בז'אנר. הסרט מנסה כמיטב יכולתו להיראות ולהישמע ניאו-נואר, אבל חסרה לו התשוקה, הריקנות ששוררת בכל סצנה וחילופי דמויות. הצילום מנסה להעניק למארלו תחושה של אולד-אסכולה, אך הוא נכשל ומשאיר הרבה מקום לרצוי. התלבושות, אמנם יפות, אך מזכירות את מה שהסרט מנסה לחקות.
צוות השחקנים נראה מותש
נראה שאפילו לצוות השחקנים נגמר הקיטור, ומשחק בעיקר תפקידי עץ. אדוואל אקינווי-אגבאג'ה בתור סדריק גנב את ההצגה למרות שהיה בסרט רק לזמן קצר. קמינג לועס את הנוף, ויוסטון סולידית בסך הכל. עם זאת, הופעת השחקנים חסרת התלהבות, מה שהופך את הדמויות לחד מימדיות עוד יותר.
מארלו: מעבר דרך תנועות
אפשר לתאר את הסרט "מארלו" כ"שמצה". זה סרט שלא מרגיש שהוא צריך להיות כאן, וכל החלטה יצירתית, עד התסריט והבימוי, מוכיחה זאת. ניאו-נואר אולי משחק תפקיד, אבל חסר בו כל מה שיכול להפוך את הסרט הזה לחוויה מגנטית מהנה של פיליפ מארלו. חבל באמת שלסרט אין אישיות מועטה עד שאין לה שום אישיות כדי לשמור עליו.
בסך הכל, "מארלו" מנסה כמיטב יכולתו להיות מסקרן, עובר מעלילת משנה סתמית אחת לאחרת עם מעט עניין בסיפורי הסיפור שלו. חוסר תשוקה וריקנות שוררים בכל סצנה בסרט, והדמויות חד מימדיות ומשחקות בעץ. אין שום דבר בסרט שיכול להפוך אותו לתמונה נעימה ומגנטית של פיליפ מארלו. אז אולי הביקורת על הסרט של מארלו יצאה קצת כועסת, אבל אני מקווה שחסכתי לך כמה שעות מבוזבזות מהחיים שלך.
מומלץ: סקירה "The Last of Us» - עיבוד משחק וידאו מנצח ושובר לב
