A Plague Tale: Requiem סקירה. השימוש במלוא העוצמה של מעבדי גרפי הדור הבא כדי לדמיין חבילה של 300 חולדות מכרסמות את דרכן בצרפת של ימי הביניים הוא טריק די מסודר בפני עצמו. העובדה שאסובו סטודיו משתמש בו רק כבסיס לסיפור מרתק ושובה לב על כושר המצאה אנושי מול אסון בלתי נתפס היא הישג מרשים: וכאילו זה לא מספיק, הם עשו זאת פעמיים. A Plague Tale: Requiem, המשך נועז ומבריק לתמימות מ-2019.
המשחק הראשון ראוי להשוואות עם God of War ו The Last of Us בזמן השחרור שלהם, וקל להבין למה: כל המשחקים האלה הם בעצם משימות מודרכות של 20 שעות שמתנגנות כמו טיול כביש מרגש על פני תריסר פרקים בערך. אבל בלי צינור כסף של סוני בהישג יד כדי לשפוך כסף על הטלוויזיה שלך כמו משתנה בחניון, זה הרגיש כאילו פלאג טייל לא יכול להתחרות. היא אפילו קיבלה את הכינוי המתאים "העבר שלנו", כפי שרבים התבדחו בשלב התצוגה המקדימה.
אבל הסיפור של אמישה והוגו, אחים מנוכרים שנצמדים זה לזה כשהעולם סביבם מתפורר לתוך חור גיהנום עם שיניים, מתעלה על השוואות זעירות כאלה. עם מערך ליבה של דמויות בלתי נשכחות, מיקומים מבוצעים להפליא, ומגוון לכאורה אינסופי של טריקים במשחק "הרצפה היא לבה" המוכר מילדות, מהר מאוד התברר לכולם ש-Plague Tale הוא לא כדור טמבל, אלא רציני. יצירה שיכולה בהחלט לעמוד בשורה אחת עם ענקיות הטריפל-A.
ברקוויאם, כוחם של הרעיונות הללו מקבל את היחס הבלתי קשור, בעל התקציב הגדול, הראוי לו. זהו סרט המשך ראוי שאמנם אינו מושלם (לפעמים המערכות השונות שלו מתנגשות יותר מאשר מקיימות אינטראקציה), אבל מוכיח שסאגת "סיפורי המגפה" ראויה יותר להשוואה לכותרי הדגל הללו של סוני, והיא טובה באותה מידה כמו סאגת Assassin's Creed כאשר זה מגיע לתחום צר של הרפתקאות היסטוריות עם פיתולי פנטזיה מטופשים שבהם אתה מנצח את האפיפיור.
זה בעצם סיפור פריקי שמקבל המשך משלו מג'יימס קמרון. איזה תענוג מוחלט.
A Plague Tale: Requiem יוצא מחר Game Pass עבור PC и Xbox סדרה X | S, Steamו - PS5.
