הסוף של עין כל רואה מוסבר במלואו. החלק הטוב ביותר ב-The All-Seeing Eye, סרטו האחרון של הבמאי סקוט קופר שזורם כעת בנטפליקס, מתחיל בסוף, כשכל הקלפים מונחים על השולחן המדמם. לאחר שהחוקר המפורסם אוגוסטוס לנדור (כריסטיאן בייל) והצוער של ווסט פוינט אדגר אלן פו (הארי מלינג) שמו קץ לתיק שלהם בעיני החוק, האמת האמיתית החלה לצאת לאור. בשיחה ממושכת ביניהם, כל שכבות התחבולות והמסתורין נמשכים לאחור, וחושפים את התשובה שהייתה ממש מתחת לאף שלנו כל הזמן הזה.
אם עדיין לא הבנתם את זה, מאמר זה יכסה את הסרט כולו, עד לרגעיו האחרונים. אז אם עדיין לא צפיתם בסרט, עדיף לסמן את הדף הזה ולחזור כשתעשו זאת. אם כבר צפיתם בו, התכוננו לצלול ראש למסקנה המגניבה של הסיפור האפל הזה על מוות קודר.
כשאוגוסטוס נקרא לראשונה לחקור רצח של כמה חיילים עם גופות מרוטשות להחריד, התגלה שבתו מאטי (הדלי רובינסון) נעלמה לאחרונה. איש לא ידע לאן היא נעלמה, וזה היה תלוי מעל הפטריארך, שניסה לקבור את רגשותיו בתחתית הבקבוק. ונראה שרק אדגר המסתורי אפילו לא שם לב למידע הזה. לאחר שהמקרה הגיע לכאורה לתשובה אמיתית לפיה החיילים נהרגו כחלק מטקס על ידי אחת המשפחות המקומיות, רק הוא המשיך להרהר במה שקרה.
לילה אחד הוא התעורר והלך לדבר ישירות עם אוגוסטוס. פו סיפר אז איך מאטי הותקף על ידי אותם חיילים שנהרגו בסופו של דבר. לאחר מכן, היא התאבדה ממש מול אוגוסטוס. בטראומה וביקש נקמה, הוא החליט לנקום את מותה. כן, אותו חוקר נקרא לחקור את הרציחות שביצע את הרצח.
כשאדגר מתחיל לדבר על זה עם גבר שהפך למין ידיד שלו, אוגוסט לא מתווכח או מגן על עצמו בכלל. שני אנשים יושבים זה מול זה, הדמעות זולגות על פניהם מההתגלות המשותפת שאליה הם עומדים להגיע. אדגר שואל את אוגוסטוס מדוע לא סיפר לו על אובדנו, כי הוא היה רוצה לנחם אותו. בקושי לבטא כל מילה, אומר הבלש כי לא יכול היה לנחם אותו בעניין זה.
בעוד אדגר ממשיך לדבר מונולוג על תגליותיו, זכרונות של אוגוסטוס הרג גברים צצים במוחו. הראשון נתלה והושאר בקור. המשפחה הנ"ל הגיעה אז והרסה את הגופה, וסיפקה "כיסוי יוצא דופן" לאוגוסטוס, שנאלץ לאחר מכן לחזור על הטקסים המקאבריים ברציחותיו הבאות כדי להסיט את החשד למקום אחר ולאפשר לו להמשיך לפעול ללא זיהוי.
עד מהרה מתברר שאדגר לא באמת מתכוון להסגיר אותו, אלא פשוט רצה לבוא לכאן כדי לעמת אותו עם האמת. אוגוסט אומר שידע שהרגע הזה יגיע ושהוא יתנצל בפניו אם יתבקש. עם זאת, אדגר ממשיך לחפש תשובות לגבי האופן שבו למד את זהותם של חיילים שונים. אוגוסטוס מספר כיצד עינה אנשים כדי לקבל את המידע הדרוש לפני ששלח אותם לעולם הבא.
החקירה תמיד נבנתה סביב רצונו להרוג אותם. כשאדגר מבחין שאדם אחד נמלט מאחיזתו, אוגוסטוס אומר שלא היה לו כוח לרדוף אחריו ושהוא מקווה שהוא יחיה את שארית חייו כשהיא מסתכלת מעבר לכתפו. כשזה מגיע להווה ולהווה, לאנשים השבורים האלה יש מעט תקווה לעתיד.
האמת לא תשחרר אף אחד
אדגר אומר שיש לו מידע שמאפשר לשלוח את אוגוסטוס ישר לגרדום. עם זאת, לאחר מכן הוא שורף את הפתק מול שניהם. ואז אוגוסט מתחיל להתייפח, לא מסוגל לשמור על קור רוח אפילו מעט יותר. את בתו כבר אי אפשר להחזיר, ועכשיו, כשהצימאון לנקמה לא מרוווה ברצח, כל אחד הולך לדרכו. זה הכל חלק מהאופן שבו, בהתאם לעולם האפל שבו הסרט מתרחש, צדק הוא לא משהו שניתן להשיג כל כך בקלות. אחרי כל הכאב והסבל הזה, אוגוסטוס נשאר עם חור בחייו שאי אפשר לסגור אותו כמו שהוא רוצה שיהיה.
אובדן בתו דחף אותו למעשים אלימים בתקווה שימצא את הישועה בסופו של דבר, אבל זה תמיד נידון לכישלון. החיים שהיו לו מנותקים ממנו לנצח, והחזרת הסדר לעולם בעיני הדמויות האחרות רק הופכת אותו לבד אפילו יותר עמוק ממה שהיה עד כה.
למרות שאדגר לא יבגוד בו, השניים לעולם לא יוכלו לדבר אחד עם השני בלי שהסוד הכבד הזה ירעיל את כל מה שמסביבם. אוגוסטוס מודע לכך ויכול רק להעיר שהוא רוצה שהם נפגשו בנסיבות אחרות שיאפשרו להם להפוך למשפחה מאושרת. כשאדגר עוזב, הוא עולה לרגל אחרון למקום שבו מת מתי, ומניע את הסרט כולו.
רצוף בזיכרונות של בתו שנפטרה והשמש הפורצת בין העצים המכוסים בשלג, הוא עומד ממש בקצה המקום שבו נפלה. לאחר מכן הוא משחרר את הסרט שלה ברוח, ומדמיין אותו משחרר אותו במילים היחידות שהוא יכול להשמיע: "תנוח, אהובתי". זה מראה בבירור שלמרות כל הטעויות והתקוות למעט צדק, זה מעולם לא קרה. לפעמים העולם וכל מי שחי בו נידונים לחיים של סבל. לא משנה עד כמה נשכנע את עצמנו שיכול להיות פתרון צודק לעוולות הענקיות שפרצו לחיינו, האידיאל הזה אינו תובע כאשר הוא טובע על ידי המציאות העגומה של האנושות עצמה.
